עדכונים מקצועיים
עדכון שיעורי הריבית לעניין סעיפים 3(ט) ו- 3(י) לפקודת מס הכנסה –
ברשומות פורסמו הודעות שר האוצר באשר לשיעורי הריבית לעניין סעיפים 3(ט ו- 3(י) לפקודת מס הכנסה, הקובעות כדלקמן:
- שיעור הריבית לעניין סעיף 3(ט) לפקודה הינו 3.23%;
- שיעור הריבית לעניין סעיף 3(י) לפקודה הינו 2.42%.
חוזר מס הכנסה 4/2022 – תיקון סעיף 74 לחוק לעידוד השקעות הון והוראת שעה לעניין הכנסות צבורות –
במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2020-2021), התשפ"ב-2021, תוקנו הוראות סעיף 74 לחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 (להלן: "חוק עידוד"), וכן נקבעה הוראת שעה באשר לתשלום שיעור מס מופחת בגין רווחים פטורים (מס חברות על הכנסה צבורה נבחרת).
- תיקון הוראות סעיף 74 לחוק עידוד – במסגרת התיקון בוטלה ההוראה אשר איפשרה לחברה שהייתה לה בעבר הכנסה פטורה ואשר חילקה דיבידנד, לייחס את הדיבידנד שחולק להכנסה חייבת שאינה הכנסה פטורה. למעשה, ביטול הוראה זו שולל את האפשרות מאותן חברות להן הכנסות פטורות מהעבר שטרם חולקו לייחס לפעולת חלוקה מקור שאינו מההכנסות הפטורות. מנגד התווספה הוראה הקובעת, כי חברה שלה הכנסה פטורה שהמס בגינה טרם שולם בהתאם לחוק, אשר ביצעה פעולה חלוקה כלשהיא, תייחס את פעולת החלוקה למקורות השונים בהתאם ליחס שבין ההכנסה הפטורה לבין רווחיה הצבורים של החברה.
- הוראת שעה באשר לתשלום שיעור מס מופחת בגין רווחים פטורים - נקבעה הוראה שעה הקובעת הקלה במס החברות שחל בעת חלוקת הכנסה פטורה, וזאת לחברות שתשלמנה את המס המופחת בגין ההכנסה הפטורה בתקופת תחולת הוראת השעה (שנה מיום פרסומו של חוק ההתייעלות, קרי שנה מיום 15.11.2021), ובהתאם לתנאים שנקבעו בהוראת השעה (ויודגש, כי הוראת השעה אינה מחייבת את החברות לחלק בפועל את ההכנסה הפטורה עליה הוחלה הוראת השעה).
לאור תיקוני החקיקה הנ"ל, רשות המסים פרסמה את חוזר מס הכנסה 4/2022, אשר כולל פירוט באשר לתיקון חוק עידוד, הוראת השעה, דוגמאות ליישום תיקון החקיקה, אופן חישוב המס על פי הוראות השעה ועוד [להוראת השעה – לחץ/י כאן].
החלטות מיסוי חדשות בנושא מיסוי בינלאומי –
רשות המסים פרסמה שלוש החלטות מיסוי חדשות בנושא מיסוי בינלאומי:
- החלטת מיסוי 8808/22 – עניינה של החלטת המיסוי ביחיד, אזרח ישראל, אשר העתיק את מרכז חייב לארה"ב יחד עם משפחתו הגרעינית בחודש אוגוסט 2009 ("מועד העזיבה"). במועד העזיבה, החזיק היחיד למעלה מ- 30% מהזכויות בחברת LLC, שבחרה לדווח כישות שקופה לצרכי מס בארה"ב. ה- LLC הוקמה בשנת 2005 ומנהלת פעילות עסקית ענפה בארה"ב. עם שינוי סיווגו של היחיד מתושב ישראל לתושב חוץ, חלו עליו הוראות סעיף 100א לפקודה, כך שנחשב כמי שמכר את נכסיו ביום שלפני מועד העזיבה. בפועל היחיד לא שילם את המס במועד בו חדל להיות תושב ישראל, ולפיכך רואים אותו כמי שביקש לדחות את תשלום המס עד למכירת הזכויות ב- LLC בפועל. בחודש דצמבר 2020 ("מועד המכירה"), היחיד מכר 80% מזכויות ב- LLC לחברה תושבת ארה"ב. במסגרת החלטת המיסוי הוסדרה סוגיית תשלום המס הנובע מהפעלת הוראות סעיף 100א לפקודה ומתן זיכוי מסי החוץ, תוך שנקבע, כי במועד המכירה יחושב סכום המס החל על "חלק הרווח החייב" (רווח המחושב לפי החלק היחסי של תקופת ההחזקה בזכויות ב- LLC עד ליום העזיבה ביחס לסך כל תקופת ההחזקה בזכויות הנ"ל עד למועד המכירה). בנוסף נקבע, כי המס הזר שיוטל בארה"ב כתוצאה מעסקת המכירה לא יהיה בר זיכוי כנגד תשלום המס במועד אירוע המס, וזאת בהתאם להוראות האמנה [להחלטת המיסוי – לחץ /י כאן].
- החלטת מיסוי 5559/22 – עניינה של החלטה זו בחברה תושבת ארה"ב ("חברת האם") שרכשה 100% ממניותיה של חברה תושבת ישראל ("חברת המטרה"), באמצעות LLC המוחזקת 100% ע"י חברת האם ("LLC"). ה- LLC מסווגת לצרכי מס בארה"ב כיישות "אטומה", קרי בחרה להתמסות כחברה, כאשר הדוח שלה בארה"ב מוגש במסגרת דוח מאוחד עם חברת האם. במסגרת ההחלטה אושר ל- LLC ליהנות מהטבות המס של האמנה למניעת כפל מס בין ישראל לארה"ב, בכפוף לכך שתמשיך להיות מסווגת כ"אטומה" לצרכי מס, זהות המחזיק ב- LLC לא תשתנה וכי הכנסתה החייבת תדווח במסגרת הדוח המאוחד עם חברת האם וישולם בגינה מס בארה"ב בשל היות חברת האם תושבת ארה"ב [להחלטת המיסוי – לחץ/י כאן].
- החלטת מיסוי 2007/22 – עניינה של החלטתה מיסוי ביחיד תושב ישראל המשמש כנשיא ומנכ"ל הן של חברה פרטית תושבת ישראל ("החברה") והן של חברה ציבורית תושבת ארה"ב (המחזיקה בבעלות מלאה בחברה, וכן מהווה חברת אם של קבוצה בינלאומית) ("חברת האם"). היחיד עובד הן בישראל והן מחוצה לה גם בעבור החברה וגם בעבור חברת האם, כאשר שכרו משולם ישירות ע"י החברה בישראל, וכל חברה נושאת בעלויות המיוחסת לה. החברה מנכה במקור את מסי החוץ מתשלומי השכר המופקים ע"י היחיד בארה"ב ומעבירה את המס הנ"ל לחברת האם, אשר מעבירה לרשויות המס בארה"ב את המס המיוחס לחבות המס של היחיד בארה"ב. בנוסף, החברה מנכה מס במקור בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה. במסגרת החלטת המיסוי נקבע מנגנון בכל הנוגע להכרה במסי החוץ השוטפים המנוכים בארה"ב כזיכוי מהמס החל על שכרו של היחיד בישראל, וכן מנגנון לניכוי המס בישראל [להחלטת המיסוי – לחץ/י כאן].
פסיקה
ת"א 55450-03-20 – פס"ד מנטין אינווסטנטס – אי דיווח לפקיד השומה על העברת מניות בהתאם להוראות סעיף 104א לפקודת מס הכנסה –
בית משפט השלום דן בתביעת רשלנות שהוגשה ע"י שתי חברות ובעלי השליטה בהן ("התובעים") כנגד מי ששימש כרואה החשבון שלהן במשך שנים ("הנתבע"), וזאת בגין אי דיווח לפקיד השומה על העברת מניות לפי סעיף 104א לפקודת מס הכנסה (שעל ביצועה המליץ הנתבע לחברות); אי ביצוע הקצאת מניות כמתחייב לפי הסעיף הנ"ל; ואי דיווח על דיבידנד שחולק מהחברה שמניותיה הועברו לפי סעיף 104א לחברה החדשה. התביעה התקבלה ברובה, תוך שנקבע בפסק הדין, כי אין לקבל את טענת הנתבע לפיה הוראות החוק אינן מהותיות וכי החבות לדווח במועד הינה דרישה פורמאלית בלבד. בית המשפט קבע, כי כאשר הוראות החוק קובעות מועדים ותנאים מסוימים לדיווח, יש לפעול בהתאם להם ולא לטעון לאחר שנים שמדובר אך ורק בדרישה שאינה מהותית. בית המשפט הוסיף וציין, כי העובדה שניתן להיעזר באנשי מקצועי כדי לתקן את תוצאות אי הדיווח כדין, אין בה כדי לתקן את מחדלי הנתבע. מה גם שמחדלי הנתבע לא הסתכמו באיחור קל בהעברת הדיווח לפקיד השומה, אלא בהתעלמות מוחלטת מהוראות הפקודה ובאי דיווח כדין, ולפיכך גם אין להלין את התובעים ששכרו אנשי מקצוע שיתקנו את מחדלי הנתבע.
לאור העובדה העולה מפסק הדין, לפיה התאפשר לתובעים לתקן את מחדלי הנתבע, ניתן ללמוד, כי על אף הכשל המהותי בדיווח, פקיד השומה הסכים להחיל את הוראות סעיף 104א לפקודה על המקרה דנן [לפסק הדין לחץ/י כאן]. יחד עם זאת, מדובר במקרה ובנסיבות ספציפיות, והמלצתנו היא לפעול בהתאם להוראות הפקודה ולמועדים הקבועים בה.
ב"ל 23732-07-18 – פס"ד גשר תעשיות – מה בין שומת ניכויים במס הכנסה לבין שומת ניכויים בביטוח לאומי –
עניינו של פסק הדין בשאלה האם ניתן לערוך שומת ניכויים של המוסד לביטוח לאומי הן לשנים שכבר התיישנו לעניין מס הכנסה (כמובן, בכפוף לתקופות ההתיישנות בביטוח הלאומי), והן לשנים שבהן נערכה שומה סופית לחברה. במקרה דנן, נערכה לחברה ביקורת ניכויים של מס הכנסה ונחתם הסכם, אשר כלל בין היתר, חיובים בגין שווי שימוש ברכב לעובדי החברה לשנים 2012-2014, תוך שסוכם כי שנת 2011 תאושר כמדווחת ללא חיובים. בסמוך לאחר מכן, נדרשה החברה להמציא מסמכים לביקורת ניכויים של המוסד לביטוח לאומי והוצאה קביעה לתשלום דמי ביטוח בגין שווי שימוש ברכב לשנים 2010-2014. לאחר הליך של השגה ותיקונים בשומת הניכויים, החברה הגישה תביעה לבית הדין לעבודה לביטול חיוביה לשנים 2010-2011 (מבלי שהסתייגה לגבי חיוביה לשנים 2012-2014), הן בטענה כי לחברה שומות סופית במס הכנסה לשנים הללו והן מפאת התיישנות, וכי בהתאם לכך מתבקש גם המוסד לביטוח לאומי לאמץ את קביעות רשות המסים.
בית הדין לעבודה דחה את תביעת החברה בקובעו כדלקמן:
- באשר לשומה לשנת 2010 נקבע, כי הגם ששומה זו התיישנה לעניין מס הכנסה, היא עדיין פתוחה לעניין ביטוח לאומי, שכן תקופת ההתיישנות בביטוח לאומי שונה וארוכה יותר מזו של מס הכנסה.
- באשר לשומה לשנת 2011 נקבע, כי הגם שבמסגרת ביקורת הניכויים נקבע במסגרת הסכם השומה, כי שנה זו תאושר כמדווחת ללא חיובים, הרי שאין המדובר בקביעה פוזיטיבית של פקיד השומה ועל כן השומה שהתיישנה אינה מחייבת את המוסד לביטוח לאומי.
בית הדין הזכיר וציין, כי תקופת ההתיישנות החלה על פעולותיה של רשות המסים שונה מתקופת ההתיישנות שחלה על המוסד לביטוח לאומי, ולכן (בנוסף לטעמים האחרים שהועלו בפסק הדין) המוסד לביטוח לאומי אינו מנוע מלערוך שומת ניכויים לשנה שמבחינת רשות המסים, ומבחינתה בלבד, התיישנה. כמו כן, לעניין הטלת קנסות על החברה, בית הדין חזר והזכיר את עניין מד"א (עב"ל 53714-02-19), שם נקבע בין היתר, כי הטלת קנסות אמורה לשקף פן ריאלי ופן עונשי וכן הותוו העקרונות שישמשו את המוסד לביטוח לאומי בבואו להחליט. לפיכך, גם במקרה זה, רשאי המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לכללים, להטיל קנסות והחברה, מנגד, רשאית לפנות בדרכים שנקבעו לכך בבקשה להפחתתם או לביטולם [לפסק הדין – לחץ/י כאן].