עדכוניים מקצועיים 

 

הרחבת חובות התיעוד והדיווח לחברות רב לאומיות -

ברשומות פורסם תיקון מס' 261 לפקודת מס הכנסה (להלן: "התיקון"), במסגרתו תוקן סעיף 85א לפקודה כך שהורחבו דרישות התיעוד והדיווח לעניין מחירי העברה, כמפורט להלן:

• התווספה הגדרה של "קבוצה רב-לאומית", שהינה קבוצה המורכבת משתי ישויות או יותר שאחת מהן לפחות הינה תושבת חוץ ואחת מהן מחזיקה, במישרין או בעקיפין, באמצעי השליטה של אחת מהישויות האחרות (כפוף לתנאים מסוימים כפי שהוגדרו בסעיף).
• הוסף סעיף 85ב המחיל חובות תיעוד ודיווח על נישום המשתייך לקבוצה רב לאומית, כהגדרתה לעיל.
• הוסף סעיף 85ג המחיל (בהתקיים תנאים מסוימים) חובות דיווח נוספות על חברה תושבת ישראל שהינה חברת אם בקבוצה רב לאומית ("ישות אם סופית").

הוראות התיקון יחולו על דוחות שיש להגישם לגבי שנת המס 2022 ואילך, ולגבי ישות אם סופית גם לגבי שנת המס 2021 כאשר המועד להגשת דוח כאמור יהיה עד ליום 31.3.2023.

[לנוסח התיקון לחץ/י כאן]

 

נקודות זיכוי לעולה חדש -

ברשומות פורסם תיקון מס' 262 לפקודת מס הכנסה (להלן: "התיקון"), במסגרתו תוקנו הוראות סעיף 35לפקודה המעניק נקודות זיכוי לעולה חדש.

עד כה, עולה חדש היה זכאי ל- 4.5 נקודות זיכוי בשמונה עשר (18) החודשים הראשונים מעלייתו לישראל ול- 2 נקודות זיכוי בשניים עשר (12) החודשים שלאחר מכן, כאשר תקופת הזכאות הכוללת נתחמה ל- 42 חודשים.

 

במסגרת התיקון הוארכה תקופת הזכאות הכוללת בשנה נוספת (קרי, 54 חודשים), וכן נקבע כי עולה חדש יהא זכאי לנקודת זיכוי אחת נוספת מעבר לאמור לעיל, וזאת רטרואקטיבית החל מיום 1.1.2022 ("יום התחילה"), באשר להכנסה שהופקה או נצמחה למי שנעשה עולה חדש החל מיום התחילה.

[לנוסח התיקון לחץ/י כאן]

 

החלטת מיסוי 7453/22 – אופציית מכר בעסקאות B.O.T –

עניינה של החלטת המיסוי בחברה שהוכרזה כזוכה במכרז לביצועו של פרויקט B.O.T, הכולל, בין היתר, תכנון, מימון, שיפוץ, הקמה, תפעול, תחזוקה וניהול של המבנים נשוא הפרויקט עבור החברה המחכירה. בהתאם לתנאי המכרז, תקופת הזיכיון הינה למשך עשרים וארבע שנים ואחד עשר חודשים, במהלכה החברה תפעיל את הפרויקט תמורת תשלום שייגבה מהמשתמשים בפרויקט, ובסיומה תשיב את המבנים למחכירה, לרבות כלל הציוד והמערות המותקנים בהם.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת ובעקבותיה נחתם הסכם פשרה במסגרתו ניתן למחכירה שיקול דעת בלעדי לבחור באחת משתי חלופות: 1) תשלום פיצוי כספי; 2) המרת הפיצוי בתקופת זיכיון נוספת שתחל עם סיום תקופת הזיכיון הנוכחית.

במסגרת החלטת המיסוי נקבע, כי אופציית המחכירה אינה נכללת בהגדרת המונח "מכירה" שבחוק מיסוי מקרקעין, שכן אופציה מעין זו אינה בגדר הענקה של "זכות במקרקעין". כמו כן, נקבע כי החלופה של המרת הפיצוי בתקופת זיכיון נוספת, תיחשב במועד החתימה על הסכם הפשרה כאופציית המחכירה בכפוף לקיומם של תנאים מצטברים: 1) זכות הבחירה תינתן למחכירה ממועד החתימה על הסכם הפשרה ועד סיום תקופת הזיכיון; 2) זכות הבחירה היא בלעדית למחכירה ותלויה רק בה; 3) השקילות הכלכלית בין החלופות תישמר, כך שהשווי הכלכלי של תקופת הזיכיון הנוספת יהא שקול כלכלית להתחייבות לתשלום הפיצוי הכספי; 4) ההסכם יצביע על כך שמדובר באופציה של המחכירה בלבד; 5) תקופת הזיכיון הנוספת לא תעלה על 25 שנים. עוד נקבע, כי ככל שהמחכירה תחליט להמיר את הפיצוי הכספים בתקופת זיכיון נוספת, אזי ייבחן האם מדובר במכירה של זכות במקרקעין, זאת בהתחשב ביתרת תקופה החכירה המצטברת המרבית וביתר תנאיי החלטה זו.

[להחלטת המיסוי – לחץ/י כאן]

 

פסיקה 

 

ע"א 7610/19 – פס"ד גליס – הקניית מקרקעין בישראל לנאמנות מהווה אירוע חייב במס לפי חוק מיסוי מקרקעין –

במסגרת פסק הדין, נדרש בית המשפט העליון לקבוע האם הוראות פרק הנאמנויות שבפקודת מס הכנסה חלות גם לגבי העברת מקרקעין לנאמנות, כך שלמעשה העברה כזו מוחרגת מחוק מיסוי מקרקעין.

במקרה נשוא פסק הדין מדובר בבני הזוג גליס, תושבי קנדה, שהחליטו להקים נאמנות לטובת נכדתם המתגוררת בישראל. בהתאם להסכם הנאמנות, הועברו לנאמנות מקרקעין שבבעלות בני הזוג גליס, כאשר לנאמן ניתן שיקול הדעת באשר להעברת המקרקעין לנכדתם ("הנהנית"), תוך שנקבע כי לנהנית לא תהיינה זכויות במקרקעין עד לאחר העברתם אליה. למען השלמת התמונה יצוין, כי במקרה זה (כפי שמקובל בעולם הנאמנויות) הנהנית לא הייתה מודעת להיותה נהנית בנאמנות (ויש לכך השלכות לעניין דרישות חוק מיסוי מקרקעין).

בני הזוג גליס דיווחו לרשות המסים על העברת המקרקעין כהעברה הכפופה להוראות פרק הנאמנויות בפקודה, כך שאין המדובר במכירה החייבת במס. רשות המסים לא קיבלה דיווח זה והוציאה שומה לפיה העברת המקרקעין לנאמן מהווה מכירה חייבת במס לפי חוק מיסוי מקרקעין.

המקרה הגיע לדיון בפני וועדת הערר, אשר פסקה לטובת בני הזוג גליס בקובעה, כי חוק מיסוי מקרקעין אינו כולל התייחסות לנאמנויות המוכרות במסגרת פרק הנאמנויות בפקודה שנחקק בתקופה מאוחרת יותר, ועל כן יש ליצור הרמוניה חקיקתית ולהחיל את ההוראות ואת הרציונל של פרק הנאמנויות גם על פעולות בנדל"ן באמצעות פרשנות מרחיבה. טעם נוסף שניתן היה, כי כלל אין מדובר במכירה לעניין חוק מיסוי מקרקעין, שכן יש לראות בבני הזוג גליס כמי שהמשיכו להחזיק בזכויות במקרקעין גם לאחר העברתם לנאמן.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון אשר הפך את החלטת וועדת הערר, תוך שנקבע כי הוראות פרק הנאמנויות לפקודה הקובעות שהעברת נכס לנאמן אינה מכירה לעניין פרק ה' לפקודה, רלוונטיות רק לעניין פקודת מס הכנסה ואין בהן כדי לפטור מחבות במס לעניין חוק מיסוי מקרקעין. לאור זאת, העברת המקרקעין לנאמן הינה בגדר מכירה שאינה חוסה תחת החריגים הקבועים בחוק מיסוי מקרקעין. עוד צוין בפסק הדין, כי בעיקרון העברת מקרקעין מנאמן לנהנה יכול שתהא פטורה, אך אין זה כך במקרה דנן נוכח העובדה שהנהנית לא ידעה על היותה נהנית בנאמנות ובהתאם לא דיווחה על כך בהתאם לדרישות חוק מיסוי מקרקעין.

אנו סבורים, כי פסק הדין לוקה בחסר תוך שהוא מתעלם לכאורה מהוספת פרק הנאמנויות לפקודת מס הכנסה, ואף מביא לתוצאה בלתי רצויה של חיוב במס הן בעת העברת המקרקעין לנאמן והן בעת העברת המקרקעין מהנאמן לנהנית. יחד עם זאת, אנו סבורים, כי פסק הדין מותיר מקום לבחון העברות מעין אלה בהתאם לנסיבות המקרה.

לפסק הדין לחץ/י כאן.

 

בג"ץ 7504/21 רפאל נחושתן ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי – חיובה של חברה משפחתית בדמי ביטוח לאומי בגין כלל הכנסותיה -  

בחודש נובמבר 2021, הוגשה עתירה לבית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין נחושתן, שהינו משמעותי ובעל השלכות רחבות בכל הנוגע לחברה משפחתית.

בקצרה נזכיר, כי בפסק הדין נדונה סוגיית חיובה של חברה משפחתית בדמי ביטוח לאומי, תוך שנפסק כי הכנסתה החייבת של החברה המשפחתית, יהיה אשר יהיה הרכב מקורותיה – בין אם כולה אקטיבית, כולה פסיבית או מורכבת משני סוגי הכנסה אלה – תיחשב בידי בעל המניות להכנסה שמקורה בדיבידנד לפי סעיף 2(4) לפקודה (בית הדין הארצי אמנם התייחס לטענות המערערים בדבר העיוותים הגלומים בעמדת המוסד לביטוח לאומי, אך יחד עם זאת קבע, כי  מפאת עיוותים לקופה הציבורית יש לדבוק בעמדת המוסד לביטוח לאומי).

על פסק הדין האמור הוגשה, כאמור, עתירה לבג"ץ במטרה להביא לביטולו של פסק הדין אשר יש בו כדי לייצר עיוותים ואפליה בלתי הגיונית ובלתי מוצדקת בין יחידים שהינם בעלי מניות בחברה משפחתית לבין יחידים שאינם כאלה. ואולם, לאחר שמיעת הטיעונים ובהמלצת שופטי ההרכב, הודיעו באי כוח העותרים כי הם אינם עומדים על העתירות, ובכך נותר על כנו פסק הדין של בית המשפט הארצי לעבודה, משמע כי הכנסתה החייבת של החברה המשפחתית, יהיה אשר יהיה הרכב מקורותיה, תיחשב בידי בעל המניות להכנסה שמקורה בדיבידנד לפי סעיף 2(4) לפקודה.

לפסק הדין  של בית הדין הארצי לחץ/י כאן.