מגזין 27.10.21

 

 

 

עדכונים מקצועיים 

טיוטת תקנות מס הכנסה בדבר התקנת דלקן כתנאי לניכוי הוצאות דלק –

בחודש ספטמבר 2021 פרסמה רשות המיסים את טיוטת תקנות מס הכנסה ומע"מ בנוגע למניעת הונאות בתחום הדלק וזאת בשל התגברות התופעה של התחמקות ממס, המאופיינת בין היתר בהגדלה פיקטיבית של הוצאות דלק לצרכי מס הכנסה, מס ערך מוסף ובלו – תופעה המביאה לפגיעה קשה בהכנסות המדינה ממיסים.

במסגרת התיקון הוצע, כי כתנאי לניכוי הוצאות ו/או תשומות דלק אצל כל ציבור העוסקים, יש להתקין ברכב המשמש לצרכי העסק בגינו נדרש הניכוי, התקן תדלוק אוטומטי ולתדלק באמצעות ההתקן וכי לנישום יש בגין אותו חודש דו"ח ריכוז חודשי.

כמו כן, הוצע להגדיר את דו"ח הריכוז החודשי כדו"ח הכולל באופן מרוכז, לגבי כל תדלוק שבוצע בחודש אחד לגבי כלי רכב מסוים, את כל הפרטים המופיעים בחשבונית המס לרבות פרטים מסוימים לגבי כל תדלוק של כלי הרכב.

בעקבות השגות ומאבק של לשכת רואי החשבון נסוגה רשות המיסים מעמדתה המקורית ומשכך, תחול ההצעה דנן על רכבים במשקל של מעל 3.5 טון ו"תדלג" על עוסקים, עצמאיים ועסקים קטנים, אשר הרכב משמש בעסקם אולם משקלו נמוך מהמצוין לעיל.

בכך, לעסקים רבים נחסכו עלויות התקנה ותחזוקה שוטפת בגין החרגת התקנה לגביהם והכל בבחינת הקלה בנטל.

 

הצעה לתיקון פקודת מס הכנסה - מיסוי שותפויות וקרנות השקעה -

ההצעה לתיקון פקודת מס הכנסה בנושא מיסוי שותפויות וקרנות השקעה נכללה בהצעת חוק ההסדרים, אך עם קבלת אישורה של וועדת הכספים, יפוצל חוק מיסוי שותפויות וקרנות השקעה ויוצא אל מחוץ לחוק ההסדרים. יחד עם זאת, מפאת חשיבות השינויים הצפויים, להלן עיקרי השינויים כפי שהוצעו -  

• עדכון כללי המיסוי החלים על שותפויות בישראל והתאמתם לאמות המידה החלות על גופים הדומים לשותפויות, בהיבט המיסויי לרבות חברות בית וחברות משפחתיות, ומתייחס למבנה הייחודי שבו מאורגנת השותפות.
• הצעה להסדרת אופן המיסוי של שותפים המשקיעים בנכסים פיננסים באמצעות קרנות השקעה.
• הצעה להסדרת הטבות המס הניתנות על השקעת תושב חוץ בקרן הון סיכון אשר ניתנו עד כה מכוח אישורים פרטניים שהוציא מנהל רשות המיסים לפי סעיף 16א לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"). במסגרת ההצעה, מוצע לעגן בחקיקה ראשית מתווה להטבות מס, הכולל קריטריונים אחידים, תחת הטבות שניתנו עד כה באופן פרטני.

כיום, כללי המיסוי החלים על שותפות, מרוכזים בסעיף 63 לפקודה ומתמצים בהדגשת חבותם של השותפים במס על הכנסת השותפות ובחובתם לדווח. הסדר צר זה חייב למעשה השלמות בחוזרים ונהלים פנימיים של רשות המיסים.

מאז פרסום הלכת בית המשפט בפרשת שדות ¹ , מונהגת שיטה שבמרכזה תפיסת השותפות כישות סגורה לעניין סיווג ההכנסה, אשר תוצאת המס הסופית של פעילותה תיקבע תמיד גם בהתאם לתכונותיהם של שותפיה. השותפות אמנם לא מחויבת ישירות בתשלום המס על הכנסתה, אך הבסיס לשומתה מחושב בנפרד כישות עצמאית ומבחינת כללי המיסוי, דומה מכירת זכויות בה למכירת מניות בחברה.

[1] בע"א 2026/92 פקיד שומה פתח תקווה נגד שדות חברה להובלה (1982) ואחרים (פורסם בנבו 20.05.2001)

 

להלן עיקרי ההוראות הכלולות בטיוטת החוק:

1. בדומה לטיפול המיסויי בחברה משפחתית, מוצע לקבוע הוראות לעניין רישום, בקרה ומניעת מעבר בין מבני מיסוי, אשר יחולו על אגודה שיתופית חקלאית.
2. הכנסה ורווח הון שנצמחו בידי שותפות – השותפות תהיה ברת השומה והשותפים יהיו ברי החיוב. על פי המתווה המוצע, סך כל הכנסותיה והוצאותיה של השותפות יילקחו בחישוב הכנסתה החייבת לשנת המס, אשר נעשה בשלב זה ברמת השותפות. התוצאה המתקבלת, בין אם היא הכנסה חייבת ובין אם הפסד, תיוחס לשותפים בהתאם לחלק לו הם זכאים בהכנסות השותפות (ובהתייחס לתכונותיו שלו לרבות נקודות זיכוי פטורים והפסדים להם הוא זכאי).המתווה הנ"ל לא יחול על שותפויות הנסחרות בבורסה, בשל מספרם הרב של השותפים בקרב הציבור. לפיכך, מוצע להחיל על שותפויות מעין אלה את שיטת המס החלה על חברה, קרי מבנה מיסוי דו-שלבי.
3. במכירה או ברכישה  יראו זכות לקבלת רווחי השותפות או נכסיה כמניה בחברה, ובהתאם חישוב רווח ההון ייעשה לפי גישה הרואה בשותפות כישות משפטית נפרדת.
4. מוצע לקבוע מגבלות מסוימות על יכולתו של שותף לקזז את חלקו בהפסדי השותפות כנגד הכנסותיו, או לקזז הפסדיו נגד הכנסותיו מחלקו בשותפות. שותף מוגבל למשל, שאינו חשוף להפסדי השותפות, לא יהיה רשאי לקזז חלקו בהפסדי השותפות בסכום העולה על חלקו בשותפות.
5. הסיווג בין הכנסה פירותית לרווח הון וכן קביעת מקור ההכנסה ייעשו ברמת השותפות ויחייבו את השותפים כולם, ללא קשר למידת מעורבותם בפעילות השותפות. כך לשם המחשה, שותפות אשר לה הכנסה מעסק - יראו את ההכנסה המיוחסת לכל אחד מהשותפים בה, כהכנסה מעסק שהם עסקו בו, ללא קשר למידת מעורבותם בשותפות. לעומת זאת, הכרה בהכנסה כהכנסה  מיגיעה אישית תיעשה ברמת השותף, ורק אם מילא השותף תפקיד פעיל בשותפות.
6. בנוסף הוטלו מגבלות שיצמצמו את האפשרות לסחור בהפסדי שותפות, כלומר לרכוש זכויות בשותפות לצורך ניצול של הפסדים שנצמחו טרם רכישת הזכויות, בין אם מדובר בהפסדי השותפות ובין אם מדובר בהפסדי השותף מחוץ לשותפות. בנוסף, מוצע לקבוע כללים המצמצמים את יכולתו של שותף לנצל מבנה של שותפות לצורך הנמכה בלתי לגיטימית של תשלום מס.
7. שותפות תירשם אצל פקיד השומה מיום תחילת פעילותה ותחויב בהגשת דוח שנתי על הכנסותיה (באמצעות שותף מדווח).
8. לפקיד שומה תוקנה סמכות להתעלם מפעולות שותף/שותפות אם וככל שנועדו לשם הפחתת מס בלתי נאותה.
9. ההוראות לעניין מיסוי בעל מניות מהותי במקרה של רווח הון, הכנסה מריבית, או דיבידנד יחולו על כל שותף אם השותפות כולה, היא עצמה בעל מניות מהותי.
10. מיסוי שותפים זרים המשקיעים בקרנות השקעה - מוצע לבטל את סעיף 16א לפקודה מכוחו ניתנו אישורים פרטניים למשקיעים זרים השותפים בקרנות השקעה, ולקבוע הוראות חדשות אשר יסדירו את מתווה הטבות המס, לרבות קביעת קריטריונים אחידים לקבלתן.
11. קביעת תנאים וקריטריונים לצורך סיווג פעילותן של שותפויות השקעה המשקיעות בנכסים פיננסיים, וזאת כדי ליצור וודאות ולפשט את הכללים בכל הנוגע להבחנה בין פעילות העשויה להגיע לכדי עסק, על פי המבחנים המוכרים לסיווג הכנסה מעסק, לבין פעילות שיש להתייחס אליה כאל השקעה.

 

למיטב ידיעתנו, על הפרק מתעתדת חקיקתם של תקנות מס הכנסה (מיסוי שותף מוגבל במכירת נכס פיננסי) מכוחן של הוראות החוק למיסוי שותפויות. בין היתר עתידות להתייחס התקנות להגדרת נכס פיננסי ולשיעור המס על חלקו של שותף מוגבל בהכנסת שותפות בשל החזקה או מכירת נכס פיננסי או ריבית בעדו ועוד.

בסיכומו של דבר נזכיר, כי כל האמור לעיל הינו בגדר שינויים מוצעים בלבד ואנו נעדכן עם השלמת הליך החקיקה בנושא זה.

  

אמנה למניעת כפל מס עם איחוד האמירויות

ביום 31.5.2021, נחתמה אמנה בדבר מניעת מסי כפל ומניעת התחמקות ממסים עם ממשלת איחוד האמירויות הערביות ("אמנת המס" או "האמנה"), אשר עתידה להיכנס לתוקף ביום 1.1.2022.

אמנה זו נחתמה במטרה לעודד שיתופי פעולה כלכליים בין שתי המדינות ובד בבד, ליצור וודאות למשקיעים בכל הנוגע לפעילויות עסקיות בין המדינות.

בדומה לאמנות אחרות, אמנה זו כוללת, בין היתר, התייחסות לסוגיית התושבות (סעיף 4 לאמנה); מוסד קבע (סעיף 5); רווחי עסקים (סעיף 7); חילופי מידע (סעיף 26) ועוד.

כמו כן, האמנה כוללת הוראות למתן שיעורי מס מופחת במקרים מסוימים, ובכלל כך -

• ניכוי מס במקור בשיעור של 15% בגין חלוקת דיבידנד (ובמקרים מסוימים ייתכן שאף יחולו שיעורי מס נמוכים יותר).
• ניכוי מס במקור בשיעור של 10% בגין הכנסת ריבית (ובמקרים מסוימים ייתכנו שיעורי מס נמוכים יותר).
• ניכוי מס במקור בשיעור שלא יעלה על 12% בגין תמלוגים.

(לנוסח האמנה המלא – לחץ/י כאן).

 

פסיקה 

 

ע"א 1579/20 - פס"ד מלכסון ודינשטיין – הורשת הפסדים לצרכי מס

לראשונה נקבעה הלכה בבית המשפט העליון בסוגיית הורשת הפסדים לצרכי מס.

במרכזו של הערעור נדונה השאלה האם הפסדים לצרכי מס הם "נכס" בר הורשה, כלומר האם הזכות לקיזוז הפסדים לצרכי מס היא העומדת לנישום מכוח הדין, היא "זכות אישית" הנתונה לנישום ואיננה עבירה, או שהיא ניתן למימוש גם על ידי יורשיו.

עניינו של פסק הדין בשתי יורשות, אשר ירשו מאביהן (לאחר מותו בשנת 2012), בין היתר הפסד הון מועבר בסך של כ- 46 מיליון ₪, וכן הפסדים מועברים מעסק/משלח בסך של כ- 1.7 מיליון ₪ ("ההפסדים"), אותם ביקשו לתבוע כהפסדים ברי קיזוז בדוח המס שלהן כנגד הכנסותיהן. בית המשפט המחוזי לא התיר את הקיזוז האמור, ועל כך הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון מנתח את הוראות סעיפים 28 ו- 92 לפקודה, הכוללים הוראות בדבר קיזוז הפסדים מעסק/משלח-יד והפסדים הוניים, בהתאמה, וקובע כי אין למצוא ולו עיגון מינימאלי בלשון ההוראות לכך שהפסדים שהיו לאדם ניתנים לקיזוז על ידי יורשיו.

בנוסף נקבע כי, המנגנון של קיזוז הפסדים בשנים הבאות נועד לייצר מדידה מדויקת יותר של יכולתו הכלכלית של הנישום לשלם מס, שכן שיטת המס בישראל תכליתה להטיל מס רק על תוספת לעושר שנבעה מהכנסה של אותו אדם. לפיכך "העברת הפסדים לצרכי מס שצבר נישום אחד לנישום אחר, ובכלל זה ליורש, מאיינת תכלית זו, המושתת על "עקרון היכולת לשלם", משום שהיא מנתקת את הקשר האמיץ שבין הכנסתו של הנישום והיכולת הכלכלית שלו למס המוטל עליו."

בית המשפט הוסיף והבהיר, תוך התייחסות לפסק הדין בעניינו של יואב רובינשטיין ושות', כי "רכישת" הפסדים לצרכי מס לא נעשית באופן ישיר, שכן הדבר אינו אפשרי; היא נעשית באופן עקיף, באמצעות רכישת מניות החברה, שכאישיות משפטית, עומדת לה יתרת הפסדים לא מנוצלים לצרכי מס ושהיא יכולה, כאותה נישומה – אך בחילופי בעלים – לדרוש לקזז נגד הכנסותיה. הדבר נגזר מכך שהיכולת לקזז הפסדים לצרכי מס מהווה 'זכות אישית', אשר לא ניתן להעבירה באופן ישיר לאחר, קרי, לבצע "עסקה" בה; באותה מידה, גם לא ניתן להורישה. במילים אחרות, הזכות לקיזוז הפסדים הניתנת מכוח הדין היא מעצם טיבה בעלת אופי אישי וקיימת הגבלה ביחס לעבירותה, כך שרק הדין יכול להתיר להעבירה לאחר, אך כאמור אין הוראה המתירה העברה בפקודת מס הכנסה.

בית המשפט העליון אף התייחס לטיעון המערערים בסוגיית "כניסה בנעלי המוריש", אך קבע כי עקרון רציפות המס (שקיים בעת מכירת נכס שעבר בירושה), אינו חל על קיזוז הפסדים שהיו למוריש, שכן אין קשר סיבתי בין ההפסדים לצרכי מס של המוריש לבין הכנסות היורש.

נוכח הטעמים המפורטים לעיל, ונימוקים נוספים שפורטו בהרחבה בפסק הדין, מסקנת בית המשפט העליון היא, כי הזכות לקיזוז הפסדים עומדת באופן אישי לנישום וכי הפסדים לצרכי מס אינם מהווים 'נכס' הניתן להעברה או להורשה, בפני עצמו.

פסק דין זה מהווה כאמור הלכה בסוגיית הורשת הפסדים לצרכי מס התואמת את הוראות הפקודה, כך שכל עוד יהיה תיקון של הוראות החוק, יש ליתן את הדעת לסוגייה שעשויה להיות בעלת השלכות כלכליות משמעותיות.

(לפסק הדין –לחץ/י כאן )

 

ע"מ 38294-02-19 – פס"ד סיידה – רכישה עצמית

לאחרונה פורסם פסק דין רביעי העוסק בשאלת חבות המס ברכישה עצמית של מניות חברה פרטית מאת אחד מבעלי מניותיה - אם מקים הוא אירוע מס בידי בעל המניות הנותר ואם יש לראותו כמקבל דיבידנד רעיוני באותו מועד או לאו (להלן: "פרשת סיידה").

סוגייה זו נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט אלטוביה) בפרשת ברנובסקי ובר ניר, ובבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת וינשטיין) בפרשת בית חוסן.

במקרה דנן, המדובר בשני אחים, מר מאיר סיידה (להלן: "המערער"), ואחיו ("האח") בעלי עסק לגידול וייצור שתילים. בשנת 2003 הקימו המערער ואחיו חברה שבמניותיה החזיקו בשיעורים שווים ("החברה"). פעילותם העסקית של האחים באמצעות החברה הִמשיכה והתרחבה עד שבשנת המס 2015 (שנת-המס שבמחלוקת) החליטו האחים להפריד כוחות בשל סכסוך באשר לדרך ניהול החברה ופעילותה תוך הימנעות מפגיעה בפעילות העסק. לצורך הפירוד, הצטיידו האחים בחוות דעת הקובעת כי שווי החברה היה 27.649 מיליון ₪.

בתחילה, שקלו האחים לצרף שותף או למכור את כלל מניותיהם בחברה לצד שלישי, אך לאחר שכשל ניסיונם זה, בחרו באפשרות שאחד מהם ירכוש את חלקו של משנהו.

בסופו של יום, רכשה כאמור החברה (ולא המערער) את מניותיו של האח בחברה, רכישה עצמית, תמורת 13.5 מיליון ש"ח. המערער טען, כי לא היה באפשרותו לעמוֹד בסכום התמורה שדרש האח עבוּר מניותיו בחברה ובשל כך הוחלט שהחברה היא זו שתרכוש את מניותיה.

התמורה בגין המניות שולמה לאח מעודפי החברה הבת אשר חולקו לחברה כדיבידנד, האח שילם מס על רווח ההון החל במכירת מניותיו והמערער עלה לשיעור אחזקה של 100% בחברה אשר הקנו לו שליטה מלאה.

המחלקות שעמדה (שוב) לפתחו של בית המשפט היא כדלקמן:

• האם כגישת מס הכנסה (חוזר 2/2018- גישה ראשונה), החברה חילקה דיבידנד לשני האחים (פרו-ראטה) ומיד לאחר מכן, רכש המערער בכספי הדיבידנד, את המניות מהאח (הגישה המיוחסת לפרשת ברנובסקי); או לחילופין,
• האם כגישת מס הכנסה (חוזר 2/2018 – גישה שנייה), המערער הוא זה שרכש את מלוא מניות האח בסך של 13,500,000 ₪ ומיד אחר כך העביר את המניות הנרכשות לחברה בתמורה לסך של 13,500,000 ₪ (הגישה המיוחסת לפרשת בר-ניר); או מנגד לשתי הגישות,
• האם כגישת המערער החברה היא זו שרכשה בפועל את מניות האח, לא נוצר אירוע מס בידיו לא רכש את המניות שנמכרו, לא קיבל דיבידנד לידיו ואף לא מכר את מניותיו (טענות העומדות בבסיס ההחלטה בפרשת בית חוסן)

לגופו של עניין קבע בית המשפט כי בהישען על המהות הכלכלית של העסקה וההשלכות הגלומות ברכישה עצמית של מניות יש לקבל את עמדת פקיד השומה, שלפיה רכש המערער את זכויות האח באמצעות דיבידנד שקיבל מהחברה שכן:

1. מימון רכישת הזכויות נעשה באמצעות נכסי החברה חלף שימוש במימון עצמי או מימון חיצוני לחברה, שימוש המהווה מימוש של הנכסים על ידי המערער ובבחינת הנכסים אשר עברו לידיו – יש לחייבם במס על פי השלב השני במודל הדו שלבי.
2. המערער השיג יתרון כלכלי מהרכישה העצמית הנלמד מהתוצאה לפיה הוקנו לו זכויות חדשות בחברה (50% מניות, זכויות הצבעה וכיו"ב) יתרון המלמד כי השימוש ברווחים נעשה על ידו ולא על ידי האח (המוכר).
3. היעדר טעם כלכלי, עסקי מבחינת החברה לרכוש את מניות האח או "כל אינטרס ברכישת המניות, כגון לשם שינוי במבנה ההון של החברה; הדיפת השתלטות עוינת על החברה; העברת מסר מרגיע לציבור המשקיעים לפיו תמחור השוק את מניות החברה נעשה בחסר; הגדלת הרווח למניה והגדלת התשואה להון; וכיוצ"ב. הטענה שלפיה נעשה הדבר לטובת החברה, בשל קשיי הניהול, משקפת למעשה את אינטרס בעלי המניות הנותר, ולא אינטרס עצמאי של החברה".

נבהיר, כי בית המשפט מבכר את העמדה בפרשת ברנובסקי ובר-ניר על פני פרשת בית חוסן ונותן רוח גבית לחוזר מס הכנסה 2/2018 (להלן: "החוזר") בדגש על הגישה הראשונה המפורסמת בו, וזאת בקובעו כי "כדי להימנע מכפל מס בעקבות תשלום מס על אותם העודפים, הן במסגרת רווח ההון המחושב בידי האח והן במסגרת דיבידנד שבו מחויב המערער, יש לאמץ את הגישה הראשונה המפורסמת בחוזר, ולקבוע כי המהות הכלכלית בענייננו היא חלוקת דיבידנד לשני בעלי המניות עובר למכירה, ותוך כדי כך רכישת זכויותיו של האח על ידי המערער, בכספי הדיבידנד שקיבל מהחברה. בהתאם לגישה האמורה יש לראות בחברה כמחלקת 13.5 מיליון ₪ דיבידנד לשני בעלי מניותיה, למערער ולאחיו, ואת המערער כרוכש את מניותיו של אחיו בכספי הדיבידנד שקיבל. כפועל יוצא קבע בית המשפט כי יש לחייב את המערער במס על דיבידנד שסכומו 6,750,000 ₪."

[לפסק הדין – לחץ/י כאן).

 

ע"מ 13328-11-19 – פס"ד שפונט – פריסת רווח הון והשלכותיה על מס יסף

לאחרונה פורסם פסק דין שפונט במסגרתו נדונו שתי סוגיות שעלו אגב חישוב רווח הון ממכירת מניות כאשר הראשונה שבהן הינה האם פריסת רווח הון על פני מספר שנים  חלה גם לעניין מס הייסף או רק על מדרגות המס והשנייה הינה האם יום העסקה הינו יום החתימה על הסכם המכירה או יום ה - Closing   וזאת כלהלן:

ביום 21.11.13 חתם המערער על הסכם הבנות למכירת מלוא מניותיו של בחברה שבבעלותו בתמורה לסך של כ- 4.2 מיליון דולר, כאשר במסגרת ההסכם נקבעו תנאים שונים שעל הצדדים לעמוד בהם, טרם תיכנס העסקה לתוקף. ואכן ביום 5.12.2013, לאחר שהצדדים עמדו בתנאים השונים שנקבעו בהסכם, הושלמה העסקה ("מועד.("Closing

המערער פרס את רווח ההון על פני ארבעה שנים (2010-2013) בהתאם להוראות סעיף 91(ה) לפקודה. במסגרת הפריסה, שילם המערער את מס היסף החל, על חלקה היחסי של ההכנסה המיוחסת לשנת 2013 היא השנה הראשונה בה חל מס ייסף. בנוסף, חישב את רווח ההון שנצבר לו בהתאם לשער החליפין של הדולר במועד ה - Closing  אשר היה נמוך משער הדולר במועד החתימה על הסכם ההבנות. לטענת פקיד השומה יש לחייב את המערער במס ייסף על מלוא רווח ההון שנוצר בשנת 2013 ורק לעניין חישוב מדרגות המס זכאי המערער לפרוס את רווח ההון.  בנוסף, עמדת רשות המסים, כפי שפורסמה בחוזר 19/2018, הינה כי שער הדולר הרלוונטי לצורך חישוב רווח ההון הינו שער הדולר ביום החתימה אשר כאמור גבוה משער הדולר ביום ה – Closing.

בית המשפט קיבל את עמדת פקיד השומה בשתי הסוגיות בקובעו, כי לשון סעיף 121ב אשר דן במס ייסף ברורה ומקום שלא נכללה התייחסות לפריסת רווח הון להבדיל מההתייחסות הקיימת להכנסות המוזכרות מסעיף 8(ג), מלמדות כי המחוקק התכוון כי מס הייסף יחושב בשנת המס בה נצמח רווח ההון. בנוגע ליום הרכישה קבע בית המשפט, כי יום המכירה הוא המועד שבו השתכלל החוזה בין אם קיים בו תנאי מתלה ובין אם לאו, שכן ביום זה הושגו כל ההבנות שנדרשו בין הצדדים לצורך ההסכם וביצוע המכירה. מועד ה-  Closing הינו יום העברת המניות. בית המשפט מבדיל בין הסכם שנדרש לו אישור בית משפט כבמקרה של מכירה על ידי עזבון או בידי אפוטרופוס של קטין שבאם לא יאושר על ידי בית משפט אז הוא בטל מעיקרו (מראש לא היה בתוקף), לבין הסכם בו יש תנאים מתלים, התקיים יסוד גמירות הדעת ואם לא התקיים בו מי מהתנאים המתלים אזי ההסכם יבוטל מרגע אי התקיימות התנאי.

[לפסק הדין – לחץ/י כאן).